הגדר כדף הבית הפוך לדף הבית
24.11.17 ו' כסלו התשע"ח
גלריה מהארץ גלריה מהעולם גלריה יהדות חדשות מבזקים וידאו פורומים יהדות צרכנות ושיווק דעות הוסף למועדפים הגדר כדף הבית NPV news - חדשות פלוס
בזוית עין והפעם: באולם השמחות!

כתבה שניה בסדרה
שלמה פרלמן
21.04.2009 - 20:35
 

בזוית עין

כתבה שניה 

זאבי ינובסקי

 

והפעם: באולם השמחות!

 

נעמדתי מול היומן השנתי שלי, מחשב את ארוחותיי בקפידא, שלא יהיה יום שאפספס חלילה ארוחת ערב דשנה ומשביעה.

כזה אני. אוהב לאכול ואוהב לדעת שלגבי האוכל אני יכול להיות רגוע.

 

כשקיבלתי את ההזמנה לבר המצווה – סימנתי לי וי ביומן. ביום שלישי אני מסודר. נותר רק לקוות כי אחריה יגיעו נוספים. אם לא – אשתי תישא בעול, וזה לא ממש כדאי לשני הצדדים בהתחשב בירון מהבנק שדואג להתקשר מידי כמה ימים להתעניין בשלומי (בטוח שזה מה שהוא רוצה, כל שיחה הוא מתחיל; שלום זאבי, מה שלומך? הכול טוב? רק אח"כ מכיוון ואנחנו כבר משוחחים אז מדברים "ממילא" על עוד נושאים משותפים שיש בינינו. אלא שמעולם תמהתי, אם הוא כל כך מתעניין בשלומי – מדוע כשהוא משאיר הודעה קולית הוא לא אומר: "זאבי רציתי להתעניין בשלומך ושהכול טוב"? בהודעות הוא מדבר על נושאים "שוליים" ממש. לתשומת ליבך, ירון.)

אשתי עוברת מידי שבוע על היומן האישי שלי, וכל יום שמסומן שם וי, היא מחייכת לעצמה. לה יש שקט ואני מסודר בארוחה והכול על מקומו בא בשלום.

 

באותו יום גורלי, אני מוציא את המגבעת מהקופסה, את החליפה מהארון ויוצא לדרך.

גם על זה שאלתי כבר רבים טובים ולא ממש ידעו להשיב לי. מכירים את זה שאתם נכנסים לאולם ורואים את כולם כמו אחרי פחחות וצבע? כלומר; כולם נראים חדשים כאילו עכשיו יצאו מהקופסה. כולם עם מגבעות וחליפות חדשות. מה הקטע? הרי אנחנו מכירים אותך מהרחוב כאחד כזה עם מכנסיים שחורות וחליפה כחולה חבוש בכובע בעל שוליים צרים כשהסרט מתחיל להלבין וחגורתך מבצבצת ומתחננת על נפשה לבל תמתח את החבל יותר מדאי. מרופטת כולה שאתה לא יודע להחליט אם גוון החגורה מעיקרו עמד על חום או שחור. והנה כאן כולם ממש חדשים? על מי אתם עובדים?

הרבה פעמים חשבתי שהם רק אלו שכבר יש להם ב"ה ילדים בשידוכים ובאים לשמחות מחויטים כדי להיראות "טוב". אתה יודע, בכל זאת, הם מסבירים בלי להסביר. אבל לא. לא זאת הסיבה, יען וראיתי גם כאלו שרק התחילו זה לא מכבר לברמץ את צאצאיהם וגם אותם מצאתי עם מגבעת גבוהה כזו שמזכירה לי כובעים של הצייר ה. הכטקופף, אז מה כן עומד מאחורי המלבושים הנוצצים הללו?

ואם תימא שהם באים כך כדי "לכבד" את בעל השמחה, נו באמת, הרי כל השכונה יודעים כמה אתם אוהבים אחד את השני. אתה מאחורי גבו טוען שהוא לא מפרגן שיש לך שברולט חדשה, והוא רוטן שאתה בכוונה אומר לילד שלך שיתפלל בקול כדי לעצבן אותו. וכאן פתאום באתם "לכבד" אחד את השני?

ואם תמצא לומר שכולם באים ככה אז אתה לא רוצה להיות יוצא דופן, סיכמנו כבר שלא החברה תכתיב לך את סדר יומך. אתה הרי חזק בעצמך ומחליט לבד מה טוב לך ולא מה שטוב לחברה. כולם יודעים את זה. זה מה שאתה משדר לנו עכ"פ.

אלא מאי? לעולם, אתה באמת לא בא ככה בשביל שיסתכלו עליך, לא בשביל לכבד אף אחד, ולא בגלל החברה. הסיבה האמיתית היא שפשוט יש לך חליפה חדשה בארון שעושה לך טוב בלב כשאתה לובש אותה. כזה מן מלך לשעה אחת. מתי תלבש אותה ותתרגש אם לא באירועים של חברים?

 

אוקיי. קיבלת. תהנה.

עמוד עכשיו מול המראה. כוון עצמך, ישר עניבתך, לך אחורה שתי פסיעות והסט ראש ימינה. פסיעה קדימה. ס'תובב לצד שמאל ותביט למראה בתנועה סיבובית. ס'תובב לצד ימין והבט למראה בתנועה סיבובית. ס'תובב אחורה ונסה לראות במראה. התיישר. יד ימין על שולי הכובע, פסיעה אחורה, פסיעה קדימה.

יאללה, מוכן.

היכון!

הכן!

ו... צא!

גם אני עשיתי כך. אולם משבאתי לאולם מצאתי אנשים שלא כ"כ עליזים למרות החליפה והעניבה התואמים להפליא ונעלי עור המילה האחרונה על מצע גומי העונה לשם 'סוליה' בעלת שוליים רחבות עם פינות חדות.

וכל כך למה? כי בהזמנה כתבו שמעריב בשעה 19:30 ועכשיו השעה 20:15 ואי אפשר לספור עשרה בעלי מצווה לצרפם למניין.

 

בעל השמחה כבר עשה קילמוטרז' גבוה באולם כשהוא ממהר משולחן המזרח לכיוון הכניסה לאולם, מנסה לראות אם יש עוד מישהו במדרגות שמשום מה החליט לעצור קומה אחת קודם ולהישאר שם. יילך בעל השמחה לשכנע אותו שלמטה הוא לא יקבל אוכל רק למעלה.

בעודו נושך את שפתיו וממולל בזקנו, כבר ניגש אליו הדוד המבוגר ומתחיל להטריד בשאלות קשות שאין עליהם תשובות. אותם שאלות ששאלו את הדוד עצמו כשהוא עשה שמחה ולא היה לו מה לענות.

איפה כולם?

למה עוד לא באו?

איפה הגיסים?

איפה שאר הדודים?

מתי יתחילו?

מתי יסיימו?

מתי האוטובוס האחרון מכאן?

ואז מתחייך לו בעל השמחה כאילו היה האדם הרגוע והשלו עלי אדמות, כאילו שלא לקח הלוואת ענק למימון הבר מצווה, וכאילו מחר הוא לא צריך להתייצב בעבודה ועונה בחיוך מעושה: פעטער, עוד מעט. עוד קצת. יש פקקים בדרך (-מכירים את התשובה הזו?), תיכף כולם יבואו. תיכף.

ועד שהאולם מתמלא כבר ספר הדוד הנ"ל עשרה איש ופצח ב"והוא רחום" מאיים. בעל השמחה נלחץ מעט וניגש לומר לדוד היקר, שראשית כל חמיו הוא "חיוב", ועל אף שראש חודש היום, מכל מקום נהוג לתת לחתן הבר מצווה להתפלל לפני העמוד. במילים אחרות אמר לו; אתה מוכן להירגע?

לא אומר לכם שהדוד לא נעלב, אבל בסדר. עם דפיקה על השכם מבעל השמחה ועם המנה שקורצת מהצד אפשר להסתדר בסוף. גדולה לגימה שמקרבת.

 

ואם לא שמתם לב איך נראה המעריב באולמות טרם האירוע, אז הנה לכם.

ראשית, מתחילים להתפלל בלי סידורים. באמצע ברכת "אשר בדברו מעריב ערבים" מתחילים לדבר בשפת הפנטומימה.

-          או... או...?

-          נו או?

-          אה?

-          אח!

-          אי אה או!

 

ולמי שלא הבין הכוונה היא בערך כזאת.

-          יש לך סידור?

הלא שואל אותו חזרה אם חיפש למעלה בביהכ"נ.

הראשון משיב שלא ידע שיש למטה ביהכ"נ.

והלה משיב שוב שלא למטה אלא למעלה.

והראשון משיב שהוא יוצא לחפש.

וכמובן הכול בתנועות ידיים זריזות להפליא, והראשון מיד נותן גז להשתלב בתנועה שאוחזת באמצע קרישמע.

 

כאילו שיחות התקיימו באמצע התפילה בשלושה קבוצות שונות.

מיודענו הנכבד לא עצל, וחזר עם ערימת סידורים מבית הכנסת שלמעלה ובטוב ליבו עבר בין העוילם וחילק למתפללים.

 

ואם שאלתם מה עושים בינתיים המתפללים עד שמגיעים הסידורים? הם בדרך כלל מסתובבים בין השולחנות ומתחילים כבר לתכנן איפה יתפסו את מקומם מיד עם סיום התפילה.

ישנם כאלו שהיות וזה להם הפעם הראשונה כאן באולם, הם בוחנים בשבע עיניים את טיב העבודה באולם ואת רמת הגימור. תראה אותם באמצע התפילה כשהם דופקים על הקירות המחוטבים, מנסים להבין אם זה מגבס או מאבן. יביטו למעלה 7 פעמים כדי לבחון את מצב התאורה ולהבין לפי"ז היכן צריך להיות ממוקם המזרח לפי תכנון המעצב.

האחר דווקא לא יסתובב יותר מידי בתפילה, אבל ממקומו הוא ירים כל צלחת של סלט ויריח אם זה לפי טעמו. ינסה לזהות לפי חוש הריח על החומוס אם זה של מיקי או של צבר. הוא יבדוק האם הצלחות שטופות כדבעי, ויסדר את המפיות שברוב חוצפתם כבר זזו ממקומם הטבעי. הוא גם ידחוף את הכיסאות פנימה כדי שיעמדו כולם כמו חיילים במסדר צבאי.

כשתסתיים התפילה – לא לפני שכמה יצעקו לחזן "ברכו" מכל קצוות האולם, ייגשו כולם יחד לבעל השמחה וימסרו "דו"ח מבקר השמחה".

הראשון יברר מי כאן עשה את עבודת הגבס, והעיצוב פנים. כאילו שבעל השמחה אמור לדעת.

השני ישאל מי הקייטרינג.

הרביעי ישאל כמה זמן האולם קיים ועוד כהנה הערות. הצד השווה שבכולם שהם מחכים שבעל השמחה ייתן את האות ויבקש מהמסובים ליטול ידיים. (אל דאגה, את הסידורים אף אחד לא יעלה חזרה לבית הכנסת. בשבת הקרובה כשהגבאי מלמעלה יחפש את הסידורים שנעלמו לו, הוא יידע לאן לפנות).

 

הסעודה החלה, ועם זה יחד הפכנו כולנו לאנשים שלא מסוגלים לשבת על מקום אחד.

חברי וידידי – בעל השמחה, לבד מכך שהוא גר בשכנות עם ראש ישיבה פלוני, הוא ג"כ מקורב לכמה חצרות ואדמורי"ם. אלו מצידם לא נשארו חייבים והגיעו בהמוניהם. זה בא וזה הולך. אבל רק אחד מבין האדמורי"ם נשאר לכל הסעודה. יש ביניהם קשר אישי – שחים לי חברים לכיסאות.

ואם באדמורי"ם עסקינן, גם שם אני לא מבין פרק או שניים. האדמו"ר החשוב ככל שיהיה הגיע מלווה בגבאי נאמן ומסור המאמין ברבו כמשה רבינו, ועומד עליו לשמשו בכל עת. אבל מה זה ועל מה זה שהוא נשאר לעמוד כך על רגליו במשך שעה ארוכה מאחורי האדמו"ר עד לסיום הסעודה? האם אין זה צער בעלי חיים? בדקתי וראיתי שהאדמו"ר לא היה זקוק לו אפילו לא פעם אחת במשך כל זמן שהותו שם. הוא הסתדר יפה מאוד. אז לשם מה נשאר הגבאי לעמוד שם כמו תרגול בבני אדם?

ולא, לא מדובר באדמו"ר או רב של אלפי חסידים שאם לא יעמדו שניים מאחוריו הוא יירמס לגמרי מגזירת "אהבה מקלקלת את השורה" עקב כך שרבה אהבת החסידים אליו לאין ערוך ולאין שיעור. מדובר בס"ה באברך חשוב, יקר, צדיק וקדוש שמוערך על ידי רבים וטובים. אבל עד כמה שבדקנו לא נשקפת סכנה לחייו בשלב זה וגם לא שמענו שהחמאס מחפש אותו (ואיך אפשר לדלג בלי להזכיר את אותם שני רבנים ישישים שהיו רבני שכונות בתל אביב של פעם, כאשר לפני ארבעה עשורים פרסמה התקשורת ידיעה לפיה אויבנו מבקשים לפגוע בבכירים ישראלים, אותם רבנים כששמעו כך הלכו והתחבאו במקלטים, ולא עזר מאומה עד שהיה צורך לספר להם כי התקשורת טעתה בידיעה וחזרה בה).

 

ואל תראו אותי ככה, אני נגשתי לגבאי והצעתי לו לשבת לא לפני שסידרתי לו מנה גדושה של כבד, ובאתי עד אליו עם ספל לנטילת ידיים. פשוט ריחמתי עליו. למה עושים להם ככה? האם יש משהו שאני לא יודע?

אני בטוח שהרבה מהאדמורי"ם אין דעתם נוחה מזה.

 

ואם כבר אנחנו מדברים על כל מיני אישים שפשוט ממסכנים אותם (או ממסכנים עצמם לדעת), אז הנה קחו לכם גם את הצלם. בדרך כלל איש חביב ונחמד, לא מעצבן יותר מידי (בכל זאת, זה לא חתונה) ועושה לדעתי את עבודתו נאמנה.

מסתובב לו הצלם עם מצלמתו הכבדה כשהיא תלויה לו על הצוואר בחוט עבה, כשלמעלה – מקום הבזקת הפלש דחוק שם קרטון. שמתם לב לזה? אצל כולם ככה. זה בדוק. יש כאלו שדוחפים שם כרטיס ביקור או משהו דומה. גם את זה אני לא מבין. אם זה ממש חשוב לאיכות התמונות או לסביבת העבודה של הצלם – מדוע החברה בעידן של שנות 2000 לא מחברת מעצמה איזה חתיכת פלסטיק יותר אסטטית ונקייה? למה היא משאירה לצלם לעשות את זה? הוא לא שילם על המצלמה? והאם הם לא חוששים שמא יבוא מישהו שלא יודע בדיוק לדחוף את החתיכת קרטון במקצועיות מרובה ובטעות יחבל במצלמתו שעלתה לו הון רב ויבוא לדרוש את האחריות המגיעה לו? למה זה להם?

ואם זה ממש מיותר, אז למה כל הצלמים עושים את זה? הם ראו פעם בתמונה איך הם נראים עם זה?

 

לענייננו, גם על הצלם הנ"ל אנשים לא ממש חושבים שמגיע לו לחיות. אני דווקא חושב שמגיע לו ובלבד שלא יצלם אותי. כשהיה לו איזה רגע של מנוחה, קראתי לו לשבת ולאכול משהו. אין לכם מושג כמה הוא נהנה. איני יודע אם מהאוכל כמו מהיחס. מזגתי לו כוס שתייה, מלאתי את כרסו בש"ס (שניצל סויה) ופופסים (מתנת ילדי האהוב שקיבל שקית ממתקים כמו שאר הילדים לבל יגעו חלילה במנות מבוגרים. גם לזה נגיע), והאיש התחיל לחייך, כאילו מחכה לתמונה.

 

ועל מנות הילדים גם ראוי לומר מילה טובה. אם עד היום היינו רגילים שילדנו סועדים על ברכנו, ועל בעל השמחה להכליל את כל הילדים ברשימת המנות המוזמנות, הסיפור הסתיים. מקימים שולחן ילדים, שם מקבל כל אחד שקית עם לחמניה, מנות קטנות כמו סויה או נקנקיות + שקית מלאה ממתקים ותעשו אתם חשבון כמה חסך בעל השמחה. שהשמחה בממונו.

 

ככה או ככה, העיקר שירבו שמחות בישראל.  

 

לתגובות: zeviyanovski@gmail.com

 



לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות
1.
(22.04.2009) דודי לפקוביץ
2.
(22.04.2009) חסיד שוט(ת)ה
3.
(22.04.2009) יורם מרציאנו
4.
(24.04.2009) מוישי
מבזקי חדשות
22.05.2012 15:35
מאת: דניאל טננבוים

צומת אלייכין: רוכב אופנוע נהרג בתאונת דרכים

22.05.2012 10:45
מאת: ישראל חדש

מנהרות הכרמל נסגרו לתנועה

10.04.2012 8:30
מאת: דניאל טננבוים

נתניה: אם ושני ילדיה נפצעו בשריפה

10.04.2012 6:30
מאת: יונתן דולב

רחובות: גבר נדקר בביתו - מצבו קשה

09.04.2012 23:17
מאת: יונתן דולב

שלושה פצועים בתאונת דרכים בגבעת שמואל

23.03.2012 13:40
מאת: דניאל טננבוים

לוד: שני נפגעים באורח אנוש וקל באירוע ירי

23.03.2012 13:39
מאת: דניאל טננבוים

רוכב טרקטורון נפגע באורח קשה בצומת להבים

23.03.2012 13:00
מאת: ישראל חדש

נחל שורק: אדם פונה לאחר חילוץ ממושך

     
דף הבית | חדשות | מבזקים | גלריה מהארץ | גלריה מהעולם | גלריה יהדות | וידאו | המייל האדום | פרסם אצלינו | הוסף למועדפים | הפוך לדף הבית | תקנון
© כל הזכויות שמורות ל npv חדשות+
Rivyon.com